המרחבים הפראיים של אסיה התיכונה, מגבול סין ומונגוליה במזרח בואכה תורכיה שבמערב, הם חלק מהאזור הגיאוגרפי האיראנו-טוראני, אשר משתרע ממבואות הים התיכון אל הרי אוראל ועד הרי פמיר וטיין שאן. באיזור זה משתרע עולמם של התורכו-מונגוליים – ערב רב של שבטים נודדים, פראיים למחצה ולמודי- מלחמה, שהיו אדוניה של הארץ לדורותיה. כאן עברו דרכי המסחר הגדולות, בכללן דרך המשי, בהן הובילו את שכיות החמדה של סין והודו לעבר רומא והלאה לאירופה, מכאן פרצו שבטים עזי- נפש לכבוש בסערה את מרכזי התרבות הגדולים של סין, הודו, פרס וביזנטיון. כאן הם בנו את עריהם הגדולות בהשראת התרבויות שכבשו. ערי הפאר של העבר – חיווה, בוכרה, סמרקנד ושהריסאבז, כולן היו צמתים, תחנות ושווקים על הדרך האסיאתית החשובה – דרך המשי.
הודו היא מעוז של גיוון דתי, כשקבוצת הדתות הנפוצה ביותר היא ההינדואיזם על זרמיה השונים. כ-80% מהאוכלוסייה בהודו משתייכת לדת זו ובמדינה יש שבע ערים הקדושות לה ולדתות נוספות. בכתבה הבאה תגלו שלוש מן הערים הקדושות ביותר בהודו.




